Evaluation of alternatives — הערכת חלופות

הערכת חלופות — זהו שלב מפתח בתהליך קבלת החלטות, שבו מקבל ההחלטות (מקה"ח) מזהה ומבטא את העדפותיו ביחס לחלופות האפשריות, תוך השוואתן על פי מאפיינים ותכונות מהותיות. שלב זה קודם לבחירה ומאפשר להכין את הבסיס לקבלת החלטה מנומקת.

הערכת חלופות מתבצעת בהישענות על מערכת קריטריונים ומדדים. המדדים מאפשרים לפרמל את מאפייני החלופות, והקריטריונים משקפים את ההיבטים החשובים שלפיהם מושוות החלופות. בהתאם למצב, נעשה שימוש בסוגי מדדים שונים: מפשוטים (למשל, סיווג או דירוג) ועד מורכבים יותר (למשל, הערכת אטרקטיביות יחסית).

סיווג שיטות הערכת חלופות

שיטות הערכת חלופות — הן כלים המאפשרים לפרמל את העדפות מקבל ההחלטות (מקה"ח), לסדר או לדרג חלופות, לזהות את הטובות שבהן או לקבוע אילו מהן קבילות. השיטות נבדלות זו מזו לפי סוג המידע בו הן משתמשות, צורת ביטוי ההעדפות, מידת הפורמליזציה, מספר הקריטריונים ומבחינות נוספות.

1. לפי סוג המידע המשמש

• שיטות כמותיות מיושמות כאשר מאפייני החלופות מיוצגים בצורה מספרית. שיטות אלה מבוססות על פרמטרים מדידים, כגון עלות, זמן, ביצועים. הן מאפשרות שימוש בסולמות אינטרוול ויחס, וכן ביצוע חישובים (למשל, סכומים משוקללים, נורמליזציה, אגרגציה).
• שיטות איכותיות מיושמות כאשר המידע מוצג בצורה מילולית או סובייקטיבית. נעשה שימוש בסולמות נומינליים וסדרתיים, והערכות ניתנות באמצעות שיפוטים מומחים, שאלונים או סולמות לשוניים (למשל: "רמה גבוהה", "מספק", "סיכון נמוך").
• שיטות מעורבות משלבות מידע מספרי ומילולי. מיושמות לעתים קרובות בהערכה רב-קריטריונית, שבה חלק מהקריטריונים הם כמותיים וחלקם איכותיים. לדוגמה, שיטת ניתוח ההיררכיות (AHP) מאפשרת להמיר הערכות מילוליות לצורה מספרית באמצעות השוואות זוגיות.

2. לפי צורת ביטוי העדפות מקה"ח

• שיטות דירוג מניחות סידור של כל החלופות לפי מידת העדיפות, מבלי לציין כמה אחת עדיפה על האחרת.
• שיטות השוואות זוגיות מאפשרות לזהות העדפות באמצעות השוואה זוגית של חלופות. משמשות הן בצורה איכותית והן בצורה כמותית. הבסיס לשיטה יכול להיות מטריצת השוואות המשקפת איזו משתי החלופות עדיפה ובכמה.
• שיטות הערכה לפי מדדים משתמשות בסולמות מספריים או סמליים לביטוי מידת הביטוי של מאפיינים. בחירת סוג המדד (נומינלי, סדרתי, אינטרוול, יחס) תלויה בטבע הקריטריון.
• שיטות קריטריון יחיד (אגרגציה) מצמצמות את מאפייני החלופות להערכה מוכללת אחת — פונקציית מטרה, פונקציית תועלת, פונקציית ערך וכיוצא בזה. נהוג להשתמש בהן כאשר יש צורך לבחור חלופה אופטימלית לפי מאפיין אינטגרלי.

3. לפי מידת הפורמליזציה של השיטה

• שיטות פורמליות מתבססות על אלגוריתמים ונהלים ברורים ומאפשרות אוטומציה. בכללן נמנות, לדוגמה, שיטות כיווץ קריטריונים, אופטימיזציה רב-קריטריונית, שיטות תועלת והערכה על סולמות.
• שיטות לא-פורמליות מניחות הערכה אינטואיטיבית או של מומחים, ללא נהלי חישוב מחמירים. משמשות כאשר המשימה בעלת מבנה חלש או כאשר לא ניתן לפרמל את ההעדפות (למשל, גישת דלפי, סיעור מוחות, כללים היוריסטיים).
• שיטות משולבות (היברידיות) משלבות חישובים פורמליים עם אפשרות לתיקון הערכות בתהליך האינטראקציה עם מקה"ח או מומחים. דוגמה — נהלים אינטראקטיביים, שבהם מקה"ח מדייק את העדפותיו בהדרגה תוך כדי ניתוח תוצאות ביניים.

4. לפי מספר הקריטריונים המוערכים

• שיטות חד-קריטריוניות מניחות שהבחירה מתבצעת לפי קריטריון אחד, שנקבע מראש. אלה יכולות להיות השוואות פשוטות לפי גודל המדד המטרה: מחיר, יעילות, זמן וכיוצא בזה.
• שיטות רב-קריטריוניות מביאות בחשבון מספר קריטריונים בו-זמנית, לרבות מסוגים שונים (למשל, עלות, אמינות, איכות). שיטות אלה כוללות נהלי נורמליזציה, הערכה ממושקלת של קריטריונים, אגרגציה ופתרונות פשרה.

5. לפי מידת השתתפות מקה"ח בתהליך ההערכה

• שיטות אוטומטיות (אקסיומטיות) אינן דורשות השתתפות מקה"ח לאחר הזנת הנתונים הראשוניים. ההחלטה מתגבשת על בסיס כללים פורמליים שנקבעו מראש (למשל, פונקציית תועלת או לוגיקת אקסיומות הבחירה).
• שיטות אינטראקטיביות כוללות השתתפות שלבית של מקה"ח: בכל שלב הוא יכול להעריך את החלופות המוצעות, לשנות פרמטרים של המשימה או לדייק את העדפותיו. שיטות אלה מועילות במיוחד בבחירה רב-קריטריונית.
• שיטות היברידיות משלבות נהלים אוטומטיים עם אפשרות התערבות מומחים. לדוגמה, בשיטות דירוג או אשכול התוצאה יכולה להיות מותאמת על בסיס הערות מומחים.

6. לפי מידת הוודאות של המידע

• שיטות בתנאי ודאות מניחות שכל המידע על החלופות ידוע במדויק ואינו מעורר ספק.
• שיטות בתנאי סיכון מביאות בחשבון את האופי ההסתברותי של התוצאות (למשל, ערך צפוי, קריטריון מקסימום הסתברות הצלחה).
• שיטות בתנאי אי-ודאות מיושמות כאשר אין מידע מדויק על ההשלכות ויש להשתמש בהערכות סובייקטיביות, ניתוחי תרחישים, השערות מומחים.