Decision problem — משימת קבלת החלטה

משימת קבלת החלטה — היא תיאור פורמלי של מצב בעייתי, שבו נדרש לבחור אחת או יותר אפשרויות (חלופות) מועדפות מתוך מכלול האפשרויות הקיימות, תוך התחשבות במטרות, מגבלות וקריטריוני הערכה נתונים. משימות כאלה הן האובייקט המרכזי לחקר בתורת קבלת ההחלטות, ניתוח מערכות, ניהול, כלכלה ודיסציפלינות אחרות.

ניסוח פורמלי של המשימה

באופן כללי, משימת קבלת ההחלטה מתוארת על ידי חמישייה:

D = (F, A, X, G, R)

שבה:

• F — ניסוח המשימה, הכולל תיאור הבעיה, המטרות והדרישות מהתוצאה. עשוי לכלול מודל של הבעיה (למשל, מתמטי).
• A — מכלול החלופות שמתוכן מתבצעת הבחירה. החלופות עשויות להיות נתונות מראש, להיווצר במהלך התהליך או להופיע בשלבים מאוחרים.
• X — מכלול המאפיינים (הרכיבים), המאפיינים את החלופות. כולל פרמטרים אובייקטיביים מדידים והערכות סובייקטיביות.
• G — מערכת המגבלות, המגדירה את תחום הפתרונות המותרים. המגבלות עשויות להיות לוגיות, כמותיות או מומחיות.
• R — העדפות מקבל ההחלטה (מקה"ח), המשמשות להערכת החלופות ולקבלת ההחלטה הסופית. ניתן לבטאן בצורת פונקציות תועלת, דירוגים, משקלי קריטריונים וכד'.

מרכיבי משימת קבלת ההחלטה

חלופות (A)

• נתונות מראש;
• מיוצרות במהלך הפתרון;
• מופיעות לאחר הניתוח.

מאפיינים והערכות (X)

• כמותיים (למשל, עלות, מהירות);
• איכותיים (נוחות, אמינות);
• מורכבים (מדדים מצטברים).

מגבלות (G)

• תנאי גבול;
• תאימות פרמטרים;
• תלויות לוגיות;
• מגבלות עשויות לפשט או להסתות את הפתרון.

העדפות (R)

• אינדיווידואליות או קבוצתיות;
• משקפות את המשמעות הסובייקטיבית של המאפיינים;
• ניתן לשלבן חלקית במגבלות (G) לצורך פישוט הניתוח.

גורמים המשפיעים על המשימה

הגורמים מתחלקים בצורה מותנית ל:

• ניתנים לניהול — מטרות, חלופות, הערכות סובייקטיביות;
• שאינם ניתנים לניהול — מאפיינים אובייקטיביים, הסביבה החיצונית.

לפי מידת הוודאות:

• דטרמיניסטיים — הפרמטרים ידועים במדויק;
• סטוכסטיים — ניתנות מאפיינים הסתברותיים;
• בלתי ודאיים — הפרמטרים אינם ידועים או מיוצגים בצורת טווחים, הערכות מומחים, קבוצות מעורפלות.

סיווג משימות קבלת החלטות

לפי תדירות ההתרחשות

• ייחודיות — מצבים חדשים, לא סטנדרטיים;
• חוזרות — משימות טיפוסיות, ידועות היטב.

לפי משך יישום ההחלטה

• קצרות טווח (אופרטיביות);
• בינוניות טווח (טקטיות);
• ארוכות טווח (אסטרטגיות).

לפי סוג התוצאה

• בחירת החלופות הטובות ביותר;
• סידור כל האפשרויות לפי סדר;
• סיווג האפשרויות לקבוצות.

לפי מספר החלופות

• מעטות (יחידות, עשרות);
• רבות (מאות, אלפים);
• אינסופיות (מרחבי פתרונות רציפים).

לפי התלות בין החלופות

• עצמאיות — אינן משפיעות זו על זו;
• תלויות — קיימים ביניהן קשרים או מגבלות.

לפי מספר מקבלי ההחלטה

• אינדיווידואליות;
• קולקטיביות (מקה"ח עצמאיים עם אינטרסים שונים);
• ארגוניות (מקה"ח תלויים, מאוחדים תחת מטרה משותפת).

לפי השתתפות מקה"ח

• ללא השתתפות מקה"ח (תהליכים אוטומטיים);
• השתתפות מוגבלת (בשלב הסופי);
• השתתפות מלאה (בכל השלבים).

לפי אופן ייצוג ההעדפות

• בחירה הוליסטית;
• בחירה קריטריאלית.

לפי מספר וסוג הקריטריונים

• חד-קריטריאליות;
• רב-קריטריאליות:
  • עצמאיות;
  • תלויות.

לפי מידע

לפי סוג:

• כמותי;
• איכותי;
• מעורב.

לפי מקור:

• אובייקטיבי (מדידות, חישובים);
• סובייקטיבי (דעות מקה"ח, מומחים).

לפי דינמיקה:

• סטטי (אינו משתנה);
• דינמי (מתעדכן).

לפי מידת הוודאות:

• דטרמיניסטי;
• הסתברותי (סיכון);
• בלתי ודאי (אי-ודאות מוחלטת).

משמעות הפורמליזציה של המשימה

פורמליזציה של משימת קבלת ההחלטה מאפשרת:

• להגדיר בבירור את המטרה וקריטריוני ההצלחה;
• לזהות את מכלול הפתרונות המותרים;
• לבחור שיטת פתרון המתאימה למבנה המשימה;
• להעלות את הביסוס ואמינות ההחלטות המתקבלות.

דוגמה לניסוח משימה

הערכת מצב המטופל ניתן להציג כמשימת בחירת אבחנה לפי מאפיינים: טמפרטורת גוף, לחץ דם, נוכחות כאב. המגבלות מגדירות שילובי תסמינים מותרים, והעדפות הרופא עשויות להשפיע על בחירת ההיפותזה האבחנתית.

ראו גם

• קבלת החלטות
• בחירה אופטימלית
• בחירה רציונלית
• בחירה קולקטיבית
• ניתוח מערכות