Choice (decision-making) — בחירה

בְּחִירָה — היא תהליך של העדפת חלופות מסוימות מתוך מגוון של אחרות, או דחיית אפשרויות מסוימות לטובת אחרות. הבחירה יכולה להיות מודעת ורציונלית, אינטואיטיבית או אימפולסיבית, בהתאם לתנאים, למטרות ולמאפיינים של הסובייקט המקבל את ההחלטה.

החלטה ובחירה

המונח «החלטה» הוא רב-משמעי וכולל את הפירושים הבאים:

• כמכלול החלופות הזמינות הנבחנות על ידי הסובייקט;
• כתהליך חיפוש הגרסה המועדפת, הכולל ניתוח, השוואה והערכה;
• כתוצאת הבחירה — חלופה ספציפית שהוכרה כמיטבית;
• כמעשה ניהולי או נורמטיבי, המנוסח בצורת צו, פסיקה, פסק דין וכדומה.

הקבלת החלטות (באנגלית: decision making) — היא סוג ספציפי של פעילות אינטלקטואלית, המניחה בחירה מנומקת של הגרסה הטובה ביותר (או המקובלת) (או מכלול גרסאות) מבין האפשריות, תוך התחשבות במכלול גורמים ומגבלות.

פורמליזציה של הבחירה

במסגרת ניתוח מערכות, חקר פעולות ותורת קבלת ההחלטות, הבחירה מתפרשת כפעולה על קבוצת חלופות, שתוצאתה היא תת-קבוצה של חלופות נבחרות (קבילות, מועדפות). בפועל, לרוב נבחרת גרסה אחת, אך אין זה תנאי הכרחי.

תהליך הבחירה קשור קשר הדוק לאופטימיזציה — בחירת החלופה המקסימלית או המינימלית עבור פונקציית המטרה הנתונה. זה הופך את הבחירה לרכיב מרכזי בתיאוריות של יעילות, ניהול ועיצוב.

תנאי הבחירה

הבחירה מתבצעת בתנאים אינפורמטיביים ותפעוליים שונים, הקובעים את אופי השיטות המיושמות:

• בתנאי ודאות — כל הפרמטרים וההשלכות ידועים. במקרה זה מניחים כי: כל החלופות האפשריות ידועות; השלכות כל גרסה מוגדרות באופן חד-משמעי; אין אקראיות או שונות בתגובות הסביבה לפעולה הנבחרת.
• בתנאי סיכון — מאפייני ההסתברות של התוצאות ידועים. אפשריות מספר תוצאות לכל החלטה; כל תוצאה קשורה להסתברות מסוימת; ההסתברויות ידועות מנתונים סטטיסטיים, או שניתן להעריכן באופן מנומק (מומחיות או אמפירית).
• בתנאי אי-ודאות — חסרה מידע מספיק להערכת תוצאות והסתברויות. במקרה זה: נעדרת מידע מהימן על הסתברויות והשלכות; אפשריות הערכות גסות, איכותיות או מומחיות בלבד; התנהגות הסביבה אינה צפויה, או שאין מספיק מידע לבניית מודל פורמלי.

מצבי הבחירה

מצבי הבחירה יכולים להיות:

• חד-פעמיים — הבחירה מתבצעת פעם אחת;
• חוזרים — החלטות דומות מתקבלות שוב ושוב (למשל, בניהול שוטף).

קריטריונים להערכת חלופות יכולים להיות חד-ממדיים או רב-קריטריאליים (ראו אופטימיזציה רב-קריטריאלית), הן כמותיים והן איכותיים.

מגבלות הרציונליות

בפועל, תהליך הבחירה מתבצע לעיתים קרובות בתנאים של:

• אי-שלמות, סתירה או חוסר מהימנות של המידע;
• עלות גבוהה של שגיאה;
• מחסור בזמן ובמשאבים;
• יכולות קוגניטיביות מוגבלות של האדם.

הדבר מחייב גיוס כשירות, אינטואיציה, ניסיון מעשי, וכן שימוש במערכות אוטומטיות לתמיכה בקבלת החלטות ובשיטות ניתוח מהיר.

בחירה רציונלית ואופטימלית

בחירה רציונלית — היא בחירה מנומקת סובייקטיבית, המתבצעת בהתאם למערכת ההעדפות של מקבל ההחלטות, אפילו אם לא כל פרמטרי המשימה ניתנים לפורמליזציה. היא מניחה:

• קיום לוגיקה פנימית (למשל, טרנזיטיביות ועקביות ההעדפות);
• אפשרות לשימוש בנהלי הדרה ופיצוי של קריטריונים;
• התחשבות בהערכות אינדיווידואליות של ערך וקבילות הגרסאות.

בחירה אופטימלית מתממשת במסגרת מודלים פורמליים, בהם קיימים:

• פונקציית מטרה מוגדרת בבירור;
• קבוצה מוגדרת של חלופות קבילות;
• קריטריונים לפיהם ניתן להעריך ולהשוות כל חלופה.

בחירה קולקטיבית

במשימות רבות, החלטות מתקבלות על ידי קבוצות אנשים (קבוצת מקבלי החלטות) — גופים קולגיאליים, חבר שופטים, ועדות, מועצות, בוחרים וכדומה. במקרה זה עולה משימת צבירת ההעדפות האינדיווידואליות להחלטה קולקטיבית.

לשם כך נדרשים:

• נהלים פורמליים של תיאום והצבעה;
• שיטות להשגת פשרה;
• הגנה מפני מניפולציות ופרדוקסים של בחירה קולקטיבית (ראו פרדוקס ארו, משפט קונדורסה ועוד).

תחומים וכיוונים קשורים

היבטים נוספים הקשורים לבחירה נדונים בהרחבה במסגרת:

• תורת התועלת — הערכת חלופות דרך פונקציות העדפה;
• תורת המשחקים — בחירת אסטרטגיות בתנאי אינטראקציה של אינטרסים;
• ניתוח החלטות — הערכת החלטות תוך התחשבות בסיכונים ואי-ודאות;
• שיטות לתמיכה בקבלת החלטות — אלגוריתמיזציה ואוטומציה של הבחירה;
• ניהול סיכונים — בחירה תוך התחשבות בהערכה וניהול סיכונים;
• הטיות קוגניטיביות בקבלת החלטות — השפעת הפסיכולוגיה והתפיסה על קבלת החלטות;

ראו גם

• תורת קבלת החלטות
• חקר פעולות
• אופטימיזציה
• ניתוח מערכות